זבוב החול

זבוב החול (גם בקה; שם מדעי: Phlebotomus) הוא סוג של יתוש מאוד מסוכן.

זבוב החול הוא בעצם יתוש מסדרת הזבובים ומשפחת היתושים בעל גלגול מלא.
זמן מחזור החיים של זבוב זה בתנאים אופטימליים נמשך כחודשיים מביצה לבוגר.
צבע צהבהב חום גודלו כ 1-5 מ”מ.

כנפיים- זוג כנפיים אחד, צרות ומוחזקות בנטייה כלפי מעלה בזמן מנוחה בצורת האות V.
ניזונים- מסוכרים (מוהל צמחים, טל דבש וכד’).
הנקבות מוצצות דם (השגת החלבון הדרוש להתפתחות הביצים).
פעילות בשעות החשיכה, אינם פעילים במצבי רוח חזקה.
מתקדם בדילוגים ולא בתעופה רציפה, בזמן התעופה אינו משמיע זמזום האוכלוסייה אינה עפה למרחק העולה על עשרות עד מאות מ’ רוב.

הנזק לאדם

זבוב החול

  1. עקיצות- עקיצה כואבת ומורגשת הגורמת לפצע ולאלרגיה.
  2. זבוב זה מעביר את מחלת ה-לישמניה (שושנת יריחו) לסוגיה באמצעות עקיצה של בע”ח נגוע. שהם המעבירים של הטפיל החד תאי שגורם למחלת הלישמניה עכשיו כאשר זבוב יעקוץ אדם הוא יעביר אליו את המחלה. זאת מכוון שבמהלך העקיצה (מציצת דם) הזבוב מחדיר לפני זה חומרים מאלחשים ונוגדי קרישה שבהם נמצא הטפיל הלשמניה.

הבקה הם זן של יתושים קטנים מוצצי דם אשר עוקצים בעיקר אזורי עור חשופים (פנים והגפיים). מאחר שהנקבת הבקה יוצאת לצוד עם שקיעת החמה יהיו רוב העקיצות בלילה. במרבית המקרים העקיצות שלהן קלות ונעלמות בהדרגה.

עיקרי הסכנה היא עקיצה על יד בקה באזור קציעות או ים המלח. באזורים אלו הבקה נושא את טפיל הלישמניה אשר גורם ל”שושנת יריחו”. במקרה של העברת הטפיל הלישמניה לאדם, עלול להתפתח לאחר זמן קצר פצע שנשאר לחודשים רבים ומותיר צלקת.

הדברת זבובי החול – הדברת זבוב החול מתמקדת בעיקר בשלב הבוגר של הזבוב. זאת מכוון שמקומות הדגירה של השלבים הצעירים מרובים ומפוזרים וקשים מאוד לאיתור. שיטות הטיפול מתבססות על כך שזבובי החול אינם מעופפים טובים אלא מתקדמים בדילוגים. כאשר מקורות הדגירה האופיינים הם בקירות, סלעים וחריצים באדמה.  

Facebook
Twitter
LinkedIn
Pinterest