היונים היא בין העופות הנפוצים ביותר בישראל ובעולם. אנו נתקלים בהם המון בין אם בבית או ברחוב ובעצם כמה אנחנו יודעים עליהם?
משפחת היוניים מונה כ-318 מינים והם נפוצים בכל רחבי העולם, אך מגוון המינים הגדול ביותר נמצא באזור אינדונזיה ואוסטרליה. המין הנפוץ ביותר בערים הוא יונת הבית שהיא תת-מין של יונת הסלע, ובדרך כלל אינן עפות יותר מ-20 ק”מ ביום. כיום, למרות שהיונה לא מגודלת עוד כחיית משק, היא נפוצה בערים ואזורים הומי אדם ברחבי העולם. במקומות רבים ניתן לראות שהיונים אינן מפחדות כלל מהאדם ואף ניזונות מכף ידו, למשל בוונציה, שם חיות אלפי יונים. ב-אזורי מגורים מסוימים היונים יכולה להוות מטרד כבד עקב המחלות והמזיקים שהן מעבירות. כדי להרחיק אותן משתמשים ב-דוקרני יונים, מכסים את הגגות ברשתות ואף יורים בהן.
היונים הן מונוגמיות, ולכן הן יחליפו בני זוג רק במקרה של מות של אחד מבני הזוג. כאשר הקן מוכן, הנקבה תטיל ביצה אחת וברוב המקרים תטיל עוד ביצה ביום שלמחרת. זמן הדגירה הממוצע של היונה על הביצים הוא עד 20 ימים בקיץ ועד ל-25 ימים בחורף. לאחר שבקעו הביצים כל אחד מבני הזוג מאכיל גוזל אחד באמצעות חלב יונים אשר נוצר בגורן. לאחר כ-שישה שבועות מבקיעת הביצים הגוזלים מוכנים לתעופה. באופן מוזר כושר ההישרדות של היונים אשר חיות בטבע הוא בממוצע כ-5 שנים, אם כי בשבי נמצאו יונים שחיו כ-15 שנים.
טעות נפוצה קיימת במופעי קסמים הכוללים בעלי חיים, נפוץ לחשוב שזוהי יונה שקוסם שולף מהכובע. אך זאת טעות נפוצה, מפני שיונת הקוסם היא לא יונה אלא בכלל תור.
ליונים יש גוף בגודל בינוני לרוב, רגליים קצרות כ-6 ס”מ, ראש קטן ומקור קצר וצר. צבעם של היוניים משנה בהתאם לסוג שלה כך שניתן למצוא יונים במגוון רחב של צבעים. הם נמצאים חלק רב מן הזמן על פני הקרקע בחיפוש אחר אוכל (ניזונים מזרעים, ירקות ופירות). הן יכולות לדגור על עצים, על הקרקע או בין סלעים, או בכלל במסתור הכביסה שלכם. ליונים יש יכולת מיוחדת מאשר העופות – הן יכולות לטבול את המקור בתוך מקור מים ולשתות ללא הפרעה בזכות נחיריהם הניתנים לסגירה על ידי שרירים מיוחדים. הגדולה ביוניים היא יונת כתר ויקטוריה (Goura victoria) שאורכה עד 70 ס”מ ומשקלה עד 4 ק”ג. הקטנה ביוניים הם יוני קרקע אמריקאים (Colombina) שאורכם עד 18 ס”מ ומשקלם עד 24 גרם.
השם המדעי של היונה הוא “Columba” ובפירוש “שחייה”. זאת בעקבות תיאור של המחזאי היווני אריסטופאנס המתאר את היונה כ-‘שוחה’ באוויר. כך קיבלה באופן מטאפורי את השם באנגלית ‘dove’. קולומבריום (‘columbarium’) מלטינית – הוא כינוי לחורים אשר נחצבו בסלע בעבר לצורך קבורת מתים ובהמשך לשובך – קן יונים. כיום כמעט ולא ניתן למצוא כאלו אך ישנם מספר מקומות בארץ, בעיקר באזור בית גוברין.
למרות הקרבה לבני האדם, היונים יכולות להוות מטרד רציני. היונים ידועות כנשאיות ומפיצות של מחלות רבות ומזיקים. כאשר רוב המחלות שהיונה מפיצה מועברות על ידי הלשלשת שלה. המחלות העיקריות שמועברות על ידי הלשלשת הן: דלקת המוח, דלקת ריאות, אורניתוזיס, סלמונלה וטוקסופלזמוזיס. בנוסף היונים נעקצות על על ידי מספר רב של טפילים שונים כגון כינים, קרציות, יתושים וחרקים נוספים. כך הן יכולות להפיץ עוד מספר רב של מחלות אשר תלויות בטפיל שעקץ אותן, כמו קדחת מערב הנילוס לדוגמה. היונים חיות בקבוצות גדולות אשר מייצרות כמות עצומה של פסולת ולשלשת באזור מגוריהן. לשלשת היונים יכולה גם להוות מצע גידול טפילים וחיידקים שונים אשר מסכנים את האדם.
כבר בתחילת האלף השלישי לפנה”ס אפשר לראות יונים המעטרות חפצי נוי שונים. באזור הלבנט הקדום הייתה היונה כסמל של האלה הכנענית אשרה. היונים נחשבו לקדושות גם אצל היוונים, בדמות של האלה היוונית אפרודיטה. באזור יוון העתיקה ניתן לראות את נוכחותה של היונה על גבי כלי חרס מעוטרים, ובנוסף גם במקדש אפרודיטה באתונה. ב-פסטיבל המרכזי שהיו עורכים לכבודה של אפרודיטה, היו מטהרים את המקדש באמצעות דם היונים שהוקרבו. כך גם במצרים וסוריה בעבר שימשו היונים והתורים כ-שליחים של האלים באופן כמעט בלעדי. בעלילות גילגמש מסופר על המבול שהיה עתיד לבוא ולהחריב את העולם, ולאחריו משחרר אותנפישתים (נח) סנונית, יונה, ועורב כדי למצוא אדמה. אחד האזכורים של יונה בנצרות מתייחס לטבילת ישו בידי יוחנן המטביל, והוא מתאר את רוח הקודש כיונה. עד היום בתרבות המוסלמית נוהג לשמור על היונים ש-מקננות בערים, במסגדים או בסמוך אליהם.
היונה בתנ”ך וביהדות
היונה מוזכרת בתנ”ך ובפיוטים 32 פעמים. היונים שימשו בעבר לעיטור של בתי כנסת קדומים, ובנוסף בתקופת בית שני נהגו לגדל יונים במיוחד לשם הקרבת קורבנות בבית המקדש. חז”ל אסרו על קניית ביצי יונים מעובדי אלילים, מפני הדמיון של ביצי היונה וביצי יסעור כחול. במגילת אסתר ש-מתורגמת לארמית, מתואר כס המלך שלמה כ-מקושט בעיטורי זהב בדמות יונה.
בתרבויות רבות, היונה נתפסת גם כסמל לשלום, במיוחד יונה לבנה. המקור לכך נמצא בספר בראשית. בסיפור המבול, היונה הביאה לנח עלה של זית, ובכך היא מבשרת לו כי יש יבשה בחוץ ובא שלום על הארץ.
בנוסף ליונים אורח חיים מונוגמי והרמוני, ומכאן נובע הביטוי בשפה העברית “זוג יונים” ביטוי המתאר בני זוג החיים בצורה מלאת אהבה. לביטוי זה יש בסיס במציאות כמו שנאמר לעיל יונים הן מונוגמיות ביותר.
