הרחקת מיינה מצויה

מיינה מצויה (או מיינה הודית) היא מן פולש שגורם לנזק רב, לכן יש צרוך לבצע הרחקת מיינה מצויה מן האזור. המיינה היא  ציפור אשר פלשה אל ישראל ומקורה באזורים הטרופיים של דרום אסיה. המיינה הועברה למקומות שונים בעולם בעיקר לצורך ביצוע הדברה ביולוגית של מיני חרקים שונים. היא נמנית עם העופות החקיינים (כמו מינים שונים של תוכים) ויש לה יכולת לחקות את צלילי סביבתה הקרובה.

מראה כללי של מיינה מצויה:הרחקת מיינה מצויה

  1. אורך גוף שלה מיינה הוא כ 23-26 ס”מ. 
  2. משקלה 80-150 גרם (משתנה בין זכר לנקבה).
  3. צבעה הכללי של המיינה הוא חום-כהה, עם כתמים לבנים באזור הכנפיים.
  4. הראש והצוואר שלה בצבע אפור-כהה.
  5. המקור, סביב העיניים והרגליים – בצבע צהוב. 
 

המיינה היא אוכלת-כל וניזונה ממזון מגוון רחב הכולל פירות ,חסרי חוליות, גוזלים, ביצים ועוד. בנוסף היא ידועה כמתחרה עם מינים מקומיים על אתרי קינון ומזון.

המיינה נחשבת למין פולש בארץ ישראל והיא נמנית ברשימת “מאה המינים הפולשים הגרועים ביותר בעולם“, בעקבות הנזק הכבד שהיא מחוללת למגוון הביולוגי המקומי.

המיינה בישראל

במהלך שנות ה-90 המיינה הובאה לראשונה לישראל כחיית מחמד למתחם הצפארי בפארק הירקון בתל אביב, ושוחררה או ברחה מהכלובים לאחר מכן. 

תוך זמן קצר היא התפשטה מתל אביב לכל אזור המרכז ומשם צפונה, דרומה ומזרחה. כבר ב-2015 המיינה הייתה הציפור החמישית בתפוצתה בישראל. כשתפוצתה גדולה מזו של מיני עופות אזוריים כמו דררה, בולבול וצופית. ב-2020 היא נהפכה להיות הציפור הרביעית בתפוצתה בישראל – לאחר עורב אפור, צוצלת ויונת הבית, והשנייה בתפוצתה באזור מרכז הארץ.

הסכנות והזנק הנגרמים מן המיינה

  1. המיינה ניזונה מגידולים חקלאיים.
  2. פוגעת בתשתיות חשמל וברכוש פרטי.
  3. פולשת לקינים של ציפורים וחומסת ביצים וגוזלים. 
  4. נשאית פוטנציאלית של מלריית העופות הקטלנית לציפורים.
  5. המנייה לא תהסס לתקוף בני אדם על מנת להרחיק אותם מאזור הקינון שלה. לכן כאשר מתקרבים לקינים שלהם לביצוע הרחקת מיינה מצויה צריך לנקוט במשנה זהירות מפני שהמיינה עלולה להיות תוקפנית.
 
הנזק שאותו גורמת המיינה בישראל מוערך ב-64 מיליון שקל בשנה.